פרנס ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ-ההנהלה הראשית ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה של הנתבעים למחוק על הסף את התביעה שהוגשה נגדם, ולחלופין לעכבה, הן מחמת קיומה של תניית שיפוט מוסכמת המקנה סמכות שיפוט ייחודית לבית המשפט באנגליה, הן משום שהפורום הישראלי איננו הפורום הנאות לדון בתביעה והן מחמת העדר עילה נגד הנתבע 3 והעדר עילה של התובעים 1 ו- 2 נגד הנתבעים כולם.

2.עסקינן בתביעה לתשלום סך של 3,000,000 ₪, שעילתה בהחלטתו של הנתבע 2 שלא להעמיד הלוואה לזכותה של התובעת 3 ובחילוטה של ערבות בנקאית שהעמיד הנתבע 1 לטובתו של הנתבע 2.

3.בקצירת האומר, כעולה מהאמור בכתב התביעה, התובעים 1 ו- 2 הם אנשי עסקים ישראלים שהקימו את התובעת 3, חברה זרה שמושבה בלוכסמבורג, על מנת לקבל הלוואה מהנתבע 2, בנק זר שמקום מושבו בבריטניה (להלן: "הבנק הבריטי"), לצורך ביצוע פרוייקט מקרקעין בצרפת וביצוע השקעות באפריקה. הבנק הבריטי הוא חברת בת של הנתבע 1, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בנק לאומי"). הקשר בין התובעים לבין הבנק הבריטי נוצר בתיווכו של בנק לאומי. התובעים טוענים כי הבנק הבריטי התחייב להעמיד להם הלוואה בסך 12 מיליון יורו, ולשם כך הם התבקשו להעמיד ערבות בנקאית בסך 100,000 יורו, לטובת הבנק הבריטי. מי שהעמיד בפועל את הערבות, לבקשתם של התובעים, היה בנק לאומי. דא עקא, באופן מפתיע חזר בו הבנק הבריטי מהתחייבותו האמורה, סירב להעמיד את ההלוואה המובטחת ואף חילט את הערבות הבנקאית שהעמיד בנק לאומי לרשותו. מכאן התביעה, שהוגשה גם נגד הנתבע 3, המכהן כמנכ"ל הבנק הבריטי. לטענת התובעים, "הבנק" (ככל הנראה הכוונה לבנק לאומי) נהג בחוסר תום לב בכך שהעביר את כספי הערבות הבנקאית לבנק הבריטי וכי לא היתה ל"בנק" (ככל הנראה הכוונה כאן היא לבנק הבריטי) הזכות לחלט את הערבות לאחר שלא העמיד את ההלוואה המובטחת. עוד נטען כי הנתבעים יצרו מצגי שווא ונהגו באופן רשלני כלפי התובעים, תוך שהם מבצעים גזל של ממש כלפיהם ומתעשרים על חשבונם. התובעים דורשים מן הנתבעים את השבת סכום הכסף שחולט וכן פיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם עקב אי העמדת ההלוואה.

4.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש לעכב את התביעה הן משום שהפורום הישראלי איננו הפורום הנאות לדון בה והן בשל תניית השיפוט הייחודית הקובעת כי סכסוכים יתבררו בבית משפט אנגלי. ממילא מתיתר הצורך לדון בטענות הנוספות שלדידם של הנתבעים מצדיקות את סילוק התביעה על הסף.

5.אין ספק שלבית המשפט הישראלי נתונה הסמכות לדון בתביעה, שהרי התביעה הומצאה כדין לנתבעים. גם הנתבעים אינם חולקים על כך. השאלה היא האם הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לדון בה. כפי שנראה להלן, הפורום הנאות לדון בתביעה הוא הפורום האנגלי דווקא.

6.כידוע, המבחן הנוהג לענין זה הוא מבחן מירב הזיקות, כאשר הנחת המוצא היא שלבית המשפט הישראלי הסמכות לדון בענין ורק נטייה ברורה לכיוון הפורום הזר, תוביל לקביעה שהפורום הישראלי איננו הפורום הנאות. ראה רע"א 2705/97 הגבס א סיני נ' לוקפורמר, פ"ד נב(1) 109 , 114-115 (1998):

"כשבא בית המשפט בישראל, בפניו הוגש הליך, לשקול אם על פי מירב הזיקות יש לקיים את ההליך בפניו, או שמא עליו לקבוע כי הוא אינו מהווה את הפורום הנאות, עליו לצאת מההנחה שקנויה לו סמכות לדון בעניין. רק אם האיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לבין הזיקות לפורום הזר נוטה בבירור, באופן משמעותי, לפורום הזר, יחליט כי אין הוא הפורום הנאות."

הרציונל לגישה זו מוסבר בכך שבעידן המודרני, הקשיים שהכבידו בעבר על בעלי דין להתדיין בפורום הזר, כמעט ואינם קיימים עוד:

"להנחה זו, על פיה בדרך כלל ייטה בית המשפט לדחות טענת פורום לא נאות, ישנו רציונל נוסף. רציונל זה מבוסס על ההתפתחויות שחלו בתקשורת ובדרכי התנועה המודרניים. בעבר, קשיים שנגרמו לנתבעים, אשר נדרשו להתדיין בפני פורום זר, היו רבים ואמיתיים. אלה נבעו הן מקשיי הקומוניקציה והן מעלותם הרבה. בימינו, בעידן מטוסי הסילון, הטלפון הסלולרי, הפקסימיליה והאינטרנט, איבדו קשיים אלה חלק ניכר מעוצמתם. העולם כולו הולך והופך ל "כפר אחד גדול", שאין בו עוד את אותה משמעות מכבידה כבעבר למרחקים שבין מקום אחד למשנהו. לפיכך, אין להפריז במשקל שניתן לקשייו של נתבע לבוא עם עדיו לארץ אחרת, ומכאן גם מתבקש שהנטיה להעתר לטענת פורום לא נאות תלך ותקטן." (רע"א 2705/97 הנ"ל, בע' 115-116).

ראה גם רע"א 749/05 Insight Venture Partnersנ' טכנו הולד אחד בע"מ, [פורסם בנבו] תק-על 2005(2), 215 , 217 (2005):

"סבורני כי ככל שהגלובליזציה חודרת ליומיום העסקי והמשפטי, בשעה שצדדים שונים ביבשות שונות משתמשים בערוצי תקשורת אלקטרוניות ובאינטרנט באופן שוטף לניהול פעילותם, ושעה שאנשי עסקים מנהלים את עסקיהם בצינורות אלה ומצודתם פרושה ממקום מושבם על פני יבשות, תוך הסתייעות במסע בן יום ויומיים למדינות אחרות, יש מן ההגיון שבגישה הנוטה להמעיט במשקלה של טענת הפורום הלא נאות".

7.חרף זאת, המקרה הנוכחי הוא דוגמא מובהקת למקרה שבו אין לפורום הישראלי כל זיקה משמעותית לסכסוך, וכל הזיקות המהותיות מוליכות לכיוון הפורום הזר. על כן, האיזון בין הזיקות נוטה באופן ברור ומשמעותי לכיוון הפורום האנגלי.

8.במה דברים אמורים? הבנק שסרב להעמיד את ההלוואה המובטחת היה הבנק הבריטי, תאגיד זר המאוגד בבריטניה ומקום מושבו בבריטניה; הבנק הבריטי פועל לפי כללי הרגולציה הבריטיים ותחת פיקוחן של הרשויות הבריטיות, בהתאם לדין האנגלי ועל כן יש לבדוק את התנהלותו בפרשת ההלוואה באספקלריה של הדין האנגלי; אין הוא מנהל עסקים כלשהם בישראל ואין לו סניף בישראל; ההלוואה היתה אמורה להיות מועמדת לטובתה של התובעת 3, שהיא חברה זרה שמקום מושבה בלוכסמבורג ואין לה כל זיקה לישראל; ההלוואה נועדה לממן השקעות בצרפת ובאפריקה, ולא בישראל; המשא ומתן לצורך העמדת ההלוואה התנהל באנגליה, מול עובדי הבנק הבריטי; חשבון ההלוואה נפתח באנגליה ושם התרחש המחדל הנטען של אי העמדת ההלוואה; הבנק הבריטי הוא שהורה על חילוטה של הערבות הבנקאית שהועמדה לטובתו; קיימת תניית שיפוט (שיש מחלוקת, בה נדון בהמשך, אם היא ייחודית או מקבילה) הקובעת כי על הסכסוך בין התובעים לבנק הבריטי יחול הדין האנגלי והסמכות תוקנה לבתי המשפט באנגליה; מי שטיפל בכל מסמכי ההתקשרות בין הבנק הבריטי לתובעים היו עובדי הבנק הבריטי ועוד כהנה וכהנה זיקות, המוליכות כולן לבריטניה ולא לישראל.

9.למעשה, הזיקות היחידות לישראל הן הזיקות הבאות: התובעים 1 ו- 2 הם אזרחי ישראל; בנק לאומי, שהוא בנק ישראלי, היה זה שיצר את הקשר בין התובעים לבין הבנק הבריטי; בנק לאומי הוא שהעמיד ערבות בנקאית לטובת הבנק הבריטי, ולבסוף, מנהל הבנק הבריטי הוא אזרח ישראל. אלו הן זיקות בלתי משמעותיות בעליל, שכן עילת התביעה האמיתית של התובעים, כעולה מתוך כתב התביעה, היא כלפי הבנק הבריטי שהיה הבנק שהתחייב על פי הטענה להעמיד את ההלוואה ולאחר מכן חזר בו מהתחייבותו זו. הבנק הבריטי היה גם זה שחילט את הערבות הבנקאית ושלשל את כספי הערבות לכיסו. המעורבות של בנק לאומי בכל הפרשה היא צרה ומצומצמת ביותר, והיותו חברת האם של הבנק הבריטי אין בה די כדי ליצור זיקה של ממש לישראל.

10.מתוך כתב התביעה עולה כי התובעים אינם עורכים כל הבחנה בין בנק לאומי לבנק הבריטי, למרות שמדובר בשני תאגידים בנקאיים שונים, הגם שהבנק הבריטי הוא חברת בת של בנק לאומי. ברור כי לא ניתן להטיל על חברת האם אחריות בגין מעשים ומחדלים של חברת הבת, ועל כן, כל שניתן לייחס לבנק לאומי הוא את האחריות לכך שהמליץ בפני התובעים לפנות לבנק הבריטי לשם קבלת ההלוואה ואת האחריות לכך שפעל לפי דרישת הבנק הבריטי וכיבד את הערבות הבנקאית שהעמיד לטובתו על פי בקשת התובעים עצמם. ברור שמכאן ועד יצירת זיקה ממשית לפורום הישראלי- רב המרחק. הוא הדין בעילת התביעה נגד הנתבע 3. ברור כי הנתבע 3 פעל בכובעו כמנהל בבנק הבריטי, ועילת התביעה האישית כלפיו מבוססת על כך שהתחייב כלפי התובעים להעמיד את ההלוואה המובטחת (ס' 29 לכתב התביעה). התובעים לא טרחו להסביר בכתב התביעה מדוע יש בכך כדי להטיל עליו חבות אישית לאחר שההלוואה לא הועמדה. אכן, אין מניעה עקרונית להטיל על אורגן אחריות אישית למעשים או מחדלים של התאגיד, אלא שהתובעים אף לא טרחו להסביר בגדרו של כתב התביעה (שהוא כתב הטענות הרלבנטי לצורך הענין) מדוע במקרה דנן יש להטיל אחריות אישית כאמור. לדידם, כל המעשים והמחדלים בוצעו על ידי "הנתבעים", מבלי לדון במעשיו ומחדליו של כל אחד מהם, כאשר ברור כי יש מקום לערוך הבחנה ברורה בין פועלו של כל נתבע, לבין פועלם של הנתבעים האחרים.

11.יצויין גם כי התובעים 1 ו- 2 הם אנשי עסקים שפעילותם מתבצעת בחו"ל כך שגם זיקת מגוריהם בישראל מנוטרלת במידה רבה לנוכח האופי הבינלאומי של פעילותם.

12.אין ספק כי בנסיבות המתוארות לעיל, ציפייתם הסבירה של הצדדים להתקשרות היתה שכל סכסוך ביניהם ילובן ויתברר בפורום האנגלי ולא בפורום הישראלי. ציפייה זו באה לידי ביטוי גם בתניית השיפוט המופיעה בהסכמים בין הצדדים, תהא זו תנייה בלעדית או מקבילה.

13.הרושם המתקבל הוא שהתובעים צירפו כנתבעים נוספים את בנק לאומי ואת הנתבע 3, באופן מלאכותי, אך ורק על מנת להקנות נופך ישראלי לתביעה שכל זיקותיה המהותיות מוליכות דווקא לפורום האנגלי.

14.גם החשש שמעלים התובעים לפיו הנתבעים יטענו בפורום האנגלי כי יש לברר את הסכסוך בפורום זר אחר, איננו מבוסס, ולו גם לנוכח הצהרת הנתבעים בס' 110 לתשובתם. ברי כי הנתבעים יהיו מנועים מלכפור בנאותות הפורום האנגלי לאחר שטענו בהליך הנוכחי כי הפורום האנגלי הוא הפורום הנאות.